מצא את ההבדלים בניירות האלומיניום

התמונה הזאת מדברת בעד עצמה המוצר משמאל הוא הוותיק יותר. ההבדל במחיר? שקל אחד בלבד.
לטובת החצוף, כמובן…

עיתוני הבוקר: ישראל היום שוב מפתיע

עוד עסקת טיעון מרגיזה – מקוממת ממש – שטסה מתחת לרדאר של עיתון אחד, שיש לו אג'נדה גלויה אמנם, אבל שלא מפסיקה להפתיע. איך?

מעשה בארבע עוגיות

או: איך גורמים לנו לאכול יותר, ומהר

זוכרים את הסיפור על הבושם שלא נגמר או על השמפו שמעולם לא אזל?

ישבו המומחים, וניסו להביא אנשים לקנות יותר בושם, ושמפו. ישבו וחשבו, והעלו רעיונות לקמפיינים ארוכים, יקרים וכואבים…

אבי כהן – דב יודקובסקי

על הלוויות, ספורטאים ומודעות

כהן ויודקובסקי שניהם היו אנשים גדולים. אין ספק – כל אחד בתחומו, כל אחד והאישיות שלו. את שניהם לא הכרתי, אבל אני מוכן לתת להם את הקרדיט, נגיד ככה, וברור שיותר מזה. לשניהם הגיע שיספידו אותם, ובכבוד. בוודאי מגיעה להם מילה טובה והערכה מהמעסיקים ומקומות העבודה שלהם, בוודאי אם היו בהם במשרות גבוהות. ביום שאחרי ההלוויה של יודקובסקי, ידיעות אחרונות נכשל בזה. לגמרי…

עץ הזית וזיתא: חקיינות מרגיזה

המעצב פיליפ בולקייה עיצב את התוויות החדשות של שמני הזית של 'עץ הזית'. ומה עושים כשיש משהו מוצלח, שמישהו אחר עשה?
מחקים, כמובן, ועושים אותו דבר.

שמני הזית של עץ הזית מחקים את זיתא

אז צבע הזכוכית קצת שונה, נניח, והפקק טיפה אחר, אבל הרעיון – אותו רעיון. זיתא לקחו עגבניה עסיסית ושמו עליה שמן זית? יללה, נלך על זה גם, חברים, ודוגמאות אחרות יש גם יש.

שמני הזית של זיתא - מחברים אוכל ושמן זית

הרעיון מאחורי קמפיין שמן הזית של זיתא הוא לחבר אוכל ושמן זית. שלא יחשבו ששמן זית זה רק לתיבול. אז הלכו 'עץ הזית' ונרתמו לקמפיין, כנראה. הם רק שכחו לעשות את זה בצורה אלגנטית.

מה שעוד הם עשו הוא לתת שם איזו תחרות שכן או לא זכו בה. מבדיקה ברשת מסתבר שזה משהו פנימי של יוניליבר, הבעלים של המותג. הכל נשאר במשפחה, מה שנקרא.

פיליפ בולקייה אחראי לכמה קמפיינים ועיצובים מוצלחים מאוד. קחו את המותג הפרטי השל השופרסל, למשל, או את סדרת אלטיטיוד של יקבי ברקן. אפילו חלק מהתוויות של יקב דלתון הוא עיצב. מעניין מה קרה כאן. מקרה או פשוט 'משהו אחר'? לא ברור.

"חשוב לי שנזיז"

אחחחח. אין כמו משרדי יחסי ציבור, לבידור עסיסי מדי פעם. מלבד שטויות ותאויות (כן, גם כאלה), יש לא מעט "חשוב לי", "מאוד חשוב לי" וגם "זה ממש חשוב". בכלל, המילה 'חשוב' ויחסי ציבור הולכים יחד יד ביד.

תכל'ס, את ההודעה הזאת קיבלתי ממשרד שאני לא מכיר ויחצ"ן שבחיים לא עבדתי איתו. וכך הוא כותב – עשיתי קופי-פייסט (כמו כל עיתונאי ראוי). מה שיפה הוא שאני, כמו כל עיתונאי, עובד אצל היחצ"ן: זה לא רק חשוב לו, אלא אני מתבקש להרתם, ולהזיז יחד איתו את העניין הזה. "נזיז את העניין הזה".  וכדי לחדד את ה"עניין הזה", של ההזזה וה"לא סתם מסעדה", אין אפילו מילת בקשה אחת בתוך האייטם, ולא, גם לא 'תודה' בסיפא.
——————-
בהמשך לשיחתנו, יש לי פה אייטם מאוד חשוב בנושא מסעדה חדשה בכפר סבא. מסעדה שהקים אהוד שגב (הזכור מתכנית הריאליטי של אורי גלר בערוץ 2), והבעלים של המסעדה הפופולרית "קפה נמרוד" בנמל תל אביב.
לא מדובר פה בסתם עוד מסעדה, זה מקום שמתקיימות בו הופעות חיות, סטנדאפ, ערבי במה פתוחה, מופעי קסמים, אירועים, מקום שמביא את לב ניו יורק למדרחוב בכפר סבא.
ממש חשוב לי שנזיז את העניין הזה. ערב ההשקה הוא ב11.11 ואם זה לא יפורסם לפני הסופ"ש הקרוב זה כבר לא יהיה אקטואלי.
שם המקום הוא קריסטה ריי, ממוקמת בכפר סבא, מדרחוב ירושלים 38.
מצ"ב קישור לאתר המסעדה, וקובץ ההודעה לעיתונות.

——————–

וכדי שלא תגידו "אתה לא בסדר, זה חשוב לו ואתה לא נרתם להזיז את העניינים, מצורפת ההזמנה לארוע. וכן, לפני ה- 11.11, כדי שיהיה רלוונטי.

 

הזמנה לפתיחת מסעדה

פחות בפחית: 7 פיסות אנשובי בפחית אוורירית

פעם מכרו אוויר בפחיות. אוויר מארץ הקודש, קראו לזה. עכשיו, האנשים הטובים שמביאים את האנשובי המצולם, מביאים לנו אוויר מאירופה. סוג של נקמה, או סתם רמאות מהזן הנחות ביותר?

פחות בפחית: שבע פיסות אנשובי

שימו לב לצילום המפתה שעל האריזה, ולמציאות הנשכנית. ספרתי שבע פיסות של אנשובי בפחית הזאת…